סל הקניות ריק

מגזין

20 אוקטובר

הבתים העקומים של טביליסי

כתב 

או: מה הקשר בין נודאר דומבדזה ומנדלי מוכר ספרים

מי שמכיר את טביליסי יודע שבשנים האחרונות יש בעיר תנופת בנייה לא רגילה. כל בניין שלישי או רביעי נראה באמצע שיפוץ, תוספות או בנייה חדשה מהיסוד. מי שמכיר את הבתים האלה מבפנים יודע שהם מצטיינים בחוכמת החיסכון (שלא לומר הקימוץ) יותר מאשר בחוכמת הבנייה. הבתים האלה – החדשים, החדישים והמחודשים – קצת רועדים וקצת מתעקמים וקצת מתפרקים ועוד קצת מכל דבר... את זה למדנו והכרנו בשעה שכתבנו את ספרנו "סתיו בטביליסי" - בעצם הספר נכתב בבתים כאלה ויש בו חלקים מצחיקים שמתארים אותם ומוקדשים להם.

מסתבר שהתופעה הזאת אינה חדשה. הסופר הגאורגי הנהדר, נודאר דומבדזה, הקדיש לנושא סיפור מצחיק כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20. הסיפור נקרא: "בנה את זה מהר, בזול ו..." חדוה רוקח תרגמה אותו לעברית. מטעמי זכויות יוצרים נביא כאן רק חלק ממנו:

"טיילתי לי ברחובות טביליסי וחשבתי כמה מרענן לראות תנופת בנייה בכל מקום. בנאים על פיגומים, עמוסים בעבודה, ממהרים לסיים את הבניינים החדשים לפני תחילת החורף. 'בתים יפהפיים נבנים כאן! אין ספק שמשפחות רבות ישמחו מאוד לעבור לדירותיהן החדשות', חשבתי לעצמי ...

באותו רגע נזכרתי שרק לפני שבוע עבר אחד מחברי לבית סמוך.

'אקפוץ אליו ואברך אותו לכבוד המעבר לביתו החדש', חשבתי בעת שרצתי במדרגות. לחצתי על פעמון הדלת, פעם, פעמיים, שלוש...

הפעמון החשמלי דמם כילד זועף. עברתי לשיטות ידניות, כלומר דפקתי בדלת, שנפתחה על ידי החבר שלי.

'שלום!'

'שלום! בוא, תיכנס!'

'שהרגל שלי תביא מזל...' (התחלה של פתגם גרוזיני)

'אם כבר מדברים על רגליים, היזהר לא לשבור אותן, הפרקט די רופף', הוא נתן לי אתרעה מוקדמת. פסעתי אל החדר בצעד מדוד. רציתי להוריד את מעילי והבטתי סביב, מחפש וו בקיר, שהיה סדוק כאדמה חרבה אחרי בצורת קשה.

'אל תפשוט את המעיל שלך או שתחטוף התקררות'

'אין לך חימום מרכזי?'

'לא, החימום עוד לא פועל', ענה בנו הקטן של חברי, שלבש מעיל פרווה וכובע עם כיסוי אוזניים.

מופתע צעדתי למרכז החדר.

'עדיף שלא תעמוד באמצע החדר, משום שהתקרה עלולה להתחיל להתפורר עליך, בדרך כלל זה מה שקורה אחרי גשם', חברי הזהיר אותי פעם שנייה.

הבטתי אל התקרה וראיתי שחיי וגם הנברשת תלויים על חוט...

מפוחד נצמדתי אל הקיר.

'אל תישען על הקיר – אתה עלול ללכלך את בגדיך; אתה רואה... הוא לא צבוע טוב.'

וכך נמשך לו הסיפור. מי שמכיר את טביליסי יודע שאין זו הוצאת דיבה על העיר. בלונה פארק החדש שבמתאצמינדה, עיצבו בכוונה תחילה חלק מהבתים בצורה עקומה – הומאז' לבתי העיר. באחת התמונות חיברנו קולאז' מהבתים העקומים האמיתיים ומהבתים המעוצבים במתאצמינדה.

מסתבר שבתים עקומים היו רעה חולה גם בעיירות היהודים ברוסיה ובפולין בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. הסופר היהודי מנדלי מוכר ספרים, מתאר בסיפור שנקרא "בסתר רעם" את בתיה העקומים של העיירה כסלון: "עיר ישראל גמורה כסלון בכל פרטיה. חכמת הבנאים בזויה אצלה ולא תלך בחוקותיהם. בתיה אינם עומדים בקומה זקופה ובחוצפא כלפי שמיא, אלא הם שפלים, ויש בהם גם כפופים וגגותיהם כבושים בקרקע, לא כחל ולא סרק ולא פרכוס מבחוץ, כי שקר החן והבל היופי ואינו שווה בהפסד פרוטה אחת... דין מעקה לגגות עם צנורות לקילוח מי-המטר [מרזבים] ורצפת אבנים לפני הבית אינו נוהג אצלה... " וכו' וכו'.

חבל ששני הסופרים אינם בין החיים, וחבל שהבתים נבנים כך. אבל הם מצטלמים יפה, גם זה לא מעט... חוץ מזה, טביליסי ידועה ברעידות האדמה התכופות שפוקדות אותה, ואלה מוחות את המפגעים האלה מעל פני הקרקע.

האמת, כל זה מזכיר לי את הדירה שלי בזכרון יעקב.

אפשר לראות את התמונות בגודל מלא באתר האינטרנט, בקישור הבא:

לדף הספר "סתיו בטביליסי" לחצו כאן

© 2018 איתי בחור – הוצאה לאור. כל הזכויות שמורות. הוקם ע"י as2 e-consulting