'מאקס' מבוסס על חייו ומותו של מתאבד, שעל ערש מותו עורך מסע התבוננות בתחנות חייו ובמרכיבים של זהותו: הורים, חברים, חברה, בית ספר, מדינה, שפה, אמונות, השקפות וערכים, כמו גם חוויות ורגשות מכוננים ומעצבים; הוא בוחן, מנתח ומבקר את כל אלה, ומגדיר את עצמו ביחס אליהם. הספר רלבנטי למי שחותר להבין את חייו ולמצוא בהם טעם.

נצר וטליה דאי חיים את מלחמת יום הכיפורים דרך שני ספרים חדשים שכתבו, ודרך הזכרונות. "הווה נצחי" שלו הוא רומן אוטוביוגרפי על חייל פוסט-טראומטי שהפך לפסיכולוג המטפל בחיילים, "עם בוא הרוח" שלה מספר על פסיכולוגית העוסקת בנשמות אבודות שמתגלגלות מאז בינינו.

הפסיכיאטר שחקר את שדה הקרב: "מכחישי הקורונה מזכירים את השבויים בקונספציה ממלחמת יום כיפור"

... "השימוש במילה הטעונה 'דיסוציאציה' לגבי בעיות קלות הפתיע אותי. ככל שזכרתי מהקריירה הקצרצרה שלי כפסיכולוג, המונח הזה קשור בעיקר לנתקים התוך-נפשיים שגורמות הטראומות האיומות ביותר..." ('פנים רבות לאמת', דני בר-און, 'מוסף הארץ', 11.9.2020)

השבוע הופיע גיליון אוגוסט 2020 (ל"ד:3) של 'שיחות, כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה', ובו ביקורת על ספרו של פרופ' אליעזר ויצטום 'ההיסטוריה של הטראומה הנפשית'.

מי קובע מהי אמנות ומהי ספרות, האמן או סוחר האמנות (או קהל הצרכנים שהסוחר מתיימר לייצג), הסופר או המבקר (ועורך שמשמש "יַד זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת" לאכיפת תקנים שגזרו המבקר והסוחר)?

רומן מורכב ומרוכז הפורש את קורותיו של פסיכולוג צבאי, שעבר הלם קרב ולקה בפוסט טראומה בעקבות שירות קרבי במלחמת יום הכיפורים.

בזמן האחרון נערכת התקפה בולטת של עורכות לשון על מוסד ה"שלוש נקודות" (לפי התקן "שלוש הנקודות", בדומה לשלושת הלאווים של ועידת חרטום).

רומן מתח פסיכולוגי-רומנטי, סוחף ומרתק, בו נפגשים היפנוזה וגלגול נשמות, עבר, הווה ועתיד ומציאות ישראלית יום-יומית, ונארגים לשלוש עלילות הנשזרות זו בזו.

כריכה של ספר היא לא קישוט. כריכה היא סוג של יומרה מדעת או שלא מדעת; זאת משום שהיא מעוררת אצל קורא ציפיות מסוימות ביחס לספר שאותו עוד לא קרא: