סל הקניות ריק

מגזין

איתי בחור

איתי בחור

ראשון, 09 נובמבר 2014 00:00

נקודת מגוז

הספר הזה עוסק בזיקנה. הסיפורים והשירים שמכונסים בו חושפים חוויות, מחשבות ותובנות נדירות ביושרן ובישירותן ביחס לזמן-חיים, שבדרך כלל עוקפים אותו בדממה או בשפה מכובסת-מפויסת.

₪80.00 ₪50.00
שני, 03 נובמבר 2014 00:00

אומנית הלבד מרחוב ארמשנבלי

רחוב ארמשנבלי (אגמשנבלי), הוא רחוב מרכזי בטביליסי שנקרא על שמו של המלך הגאורגי דוד הבנאי וכבר כתבנו עליו. הרחוב הזה מתחפש לאירופה: חזיתות אר-נובו יפות, משופצות, נקיות, מדרכות ללא בורות (פחות או יותר), חנויות מותגים. ככל שמתקרבים לקצה הרחוב אירופה מתפוגגת ובהדרגה גרוזיה שבה ונוכחת: חזיתות מתקלפות, בתים מתפוררים, בית חולים שנסגר וניטש... בחלק הזה, הגרוזיני, של הרחוב, נמצא בית מספר 46.

שישי, 31 אוקטובר 2014 00:00

איקלטו

עכשיו, כשחורף בגאורגיה, כדאי לנסוע לקאחתי – אזור היין המובהק ביותר, לבקר ביקבים, לשתות ולצבור חוויות. על היין הגרוזיני אכתוב בהזדמנות אחרת. הפעם אני רוצה להמליץ על ביקור באיקלטו. הגענו לשם ביום סתווי, כשנסענו לנוח אחרי שפרסמנו את ספרנו 'סתיו בטביליסי', עם מצב-רוח נפלא וחברים נהדרים – מתכון בטוח לטיול מוצלח.

כנס העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל, בסימן 100 שנה למלחמת העולם הראשונה. הכנס התקיים בפתח תקוה. ההוצאה לאור הציגה את ספרו של ד"ר יוסף צ'רני: "עובד אמתי – קצין עברי בצבא הטורקי ובשבי הבריטי'.

שני, 20 אוקטובר 2014 00:00

הבתים העקומים של טביליסי

או: מה הקשר בין נודאר דומבדזה ומנדלי מוכר ספרים

מי שמכיר את טביליסי יודע שבשנים האחרונות יש בעיר תנופת בנייה לא רגילה. כל בניין שלישי או רביעי נראה באמצע שיפוץ, תוספות או בנייה חדשה מהיסוד. מי שמכיר את הבתים האלה מבפנים יודע שהם מצטיינים בחוכמת החיסכון (שלא לומר הקימוץ) יותר מאשר בחוכמת הבנייה. הבתים האלה – החדשים, החדישים והמחודשים – קצת רועדים וקצת מתעקמים וקצת מתפרקים ועוד קצת מכל דבר... את זה למדנו והכרנו בשעה שכתבנו את ספרנו "סתיו בטביליסי" - בעצם הספר נכתב בבתים כאלה ויש בו חלקים מצחיקים שמתארים אותם ומוקדשים להם.

הרצאה חווייתית - חדוה רוקח ואיתי בחור, מחברי הספר 'סתיו בטביליסי',
מספרים על גרוזיה הלא-ידועה, המוצלת, הביישנית, המסתתרת, החומקת מפני התייר

למי שנמצא במסטיה ומתעניין גם בבני אדם ולא רק בטבע, או שמזג האוויר מאלץ אותו להישאר בעיירה לזמן מה, מומלץ לבקר בבית-מוזיאון של מטפס ההרים הסווני האמיץ מיכאל חרגיאני. בית מספר 36, הוא האחרון ברחוב שנושא את שמו של חרגיאני, אחריו שדות ואחריהם ההרים היפים של הקווקז.

שישי, 03 אוקטובר 2014 00:00

אינדיאנים בטביליסי

קוטה מרג'נישווילי היה במאי תיאטרון גרוזיני ידוע בתקופה הסובייטית. הוא התמחה בהפקות ענק והקים בטביליסי תיאטרון משלו. הרחוב, שבו נמצא התיאטרון של מרג'נישווילי, קרוי על שמו.

שבת. בשש בבוקר יצאנו מטביליסי. נסענו נסענו נסענו. יום שלם. שתים-עשרה שעות. חלפנו על פני העיירה המדכאת גורי (שם נולד סטלין) והפעם לא נכנסנו לשם. המשכנו לכותאיסי, שם צילמנו את המעיין שממנו לקח שוליית הרוקח מיטרופן לרידזה את המים לגזוז הקרם המפורסם שלו (על הגזוז המיוחד של לרידזה יסופר בהרחבה בהזדמנות אחרת). מישהו העלה את הרעיון להיכנס לבית הכנסת המשופץ אבל בדיוק היה יום שבת אז ויתרנו. חצינו את שפלת קולחטי, אכלנו במסעדה עם פוחלצים של חזיר בר ודוב וקרני צבאים.

בעשרה לעשר אנחנו מתחת לבניין, מחכים לבה.אם.וו. בצבע סגול חציל, עם לוחית רישוי שעליה כתוב BEE, כמו דבורה, ועוד כמה ספרות שאני לא זוכר. כל מיני מכוניות יוצאות ונכנסות לחצר ואני לא רואה את הדבורה הסגולה וחושש שאולי פספסנו אותה. בינתיים חדוה הולכת למאפייה של הרוסיות, פונה לאופה הגדולה ומסבירה לה בידיים שהיא רוצה לצלם אותה. הרוסייה מופתעת, שמחה וגאה. גם העוזרת שלה באה ועוד איש אחד, אולי הבן שלה. כולם מתרגשים מאוד. עומדים בשקט. מצלמים. אחרי זה תודות וחיבוקים. גם אני מקבל תמונה, יושב על הספסל מתחת לבניין.

© 2018 איתי בחור – הוצאה לאור. כל הזכויות שמורות. הוקם ע"י as2 e-consulting