הכרנו נשים שמחות ונדיבות, שהכניסו אותנו למסעדה ונכנסו לנו ללב. רצינו לתת להן את התבלינים והצ'צ'ה שהחברים מגרוזיה נתנו לנו לפני שחזרנו לישראל. הן התרגשו מהמחווה והזמינו אותנו אליהן, לאכול תבשיל לוביו ומטעמים אחרים מהמטבח הגרוזיני.
לפני כמה ימים נסענו לנהריה, לחפלה גרוזינית אותנטית. צילמתי את בלה מכינה אוכל. נתתי למנות השונות להציף את העיניים שלי ואת המצלמה. אם רק היה אפשר להעביר בצילום את הריחות שהתפשטו בבית, ואת הטעמים ... לחמניות תירס, בלינצ'ס גבינה, חצ'פורי, פטריות, דגים, סלט ירקות גרוזיני ועוד ועוד. אני לא זוכרת את השמות של המנות השונות, אבל הזיכרון של הטעם לא זקוק להגדרות האלה. הסנטימנט שהיה לנו כשגילינו את גרוזיה ואת הגרוזינים - של גילוי ושל שמחת חיים - מציף שוב.
למידע על ערב סיפורים גרוזיניים - 'הסוד של בית הקברות למשוררים בטביליסי' - לחצו כאן
